למשה , איש החזון הדמיוני , נאמר " עלה אל הר העברים הזה הר נבו ... וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" ( דברים לב , מט ) . האל אומר כביכול למשה : תפקידך הוא לדמיין מה שקיים מעבר להרים ולנהר , קרי , בהר " העברים " שהוא הר נבו – הר הנבואה . אולם עליך להישאר בעולם הנסתר , בעולם המטא - פיזי , קרי , במדבר סיני , שם תפקידך הוא ללמד כיצד עולם ההסתכלות יוצר את עולם התסכול ( אותן האותיות ) המלמד את בני האנוש לדמיין ולעצב את יצירותיהם שאותן הם יכולים לפתח רק מתוך מצב של תסכול , צימאון , כמיהה , ערגה ודמיון . כך , מכיוון שבעולם הדצח " מי ( דומם , צומח , חי , מדבר ) , רק לאדם יש דמיון אשר בכוח ההסתכלות הוא יכול לדמיין כיצד הזדווגות נבחרת לא תסכל אותו אלא תקדם את מאוויי אהבתו , כך גם עולם היצירה החברתית אליה גורש האדם מקודמת רק בכוח הדמיון . בהתאמה לכך , אפשר להבין עתה את ההבדל בין מצב העירום שלפני האכילה מעץ הדעת לבין העירום שאחרי האכילה באופן הבא . נפתח בציטוט הפסוקים הקשורים למצב האכילה : " ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל " ( בראשית ב , יז ) " כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכי...
אל הספר