בספרי " החיים כמסע תנ " כי " ( תל אביב , ידיעות , , 2012 פרק 7 ) ניסחתי בקצרה את היסודות להבחנה בין פרשנות דיאגנוסטית לפרשנות פרוגנוסטית על פי ניסוח מעשי הפרשנות במונחי המודל הרפואי . ההבחנה הבסיסית היא כזו : פרשנות דיאגנוסטית מסתפקת באבחון הנאמר בכתוב בפירוש . פרשנות פרוגנוסטית מבקשת למצוא בכתוב כיווני מחשבה העשויים לתרום להתפתחות עתידית מועילה . לדוגמה , תוך הבחנה בין פרשנות ה " יש " לפרשנות ה " מתבקש " , טענתי כי אפשר היה לפרש את צמד המילים " ורפוא ירפא" ( שמות כא , יט ) במובן הדיאגנוסטי הצרוף , כלומר מכיוון שהקב " ה הוא המרפא היחידי , כנאמר " כי אני ה ' רופאך " ( שמות טו , כו ) , יכול גם הרופא להסתפק בפרשנות דיאגנוסטית של מצב החולה , להבין את המצבו העכשווי לעומקו , ולהסתפק בכך . לומר לחולה משהו בנוסח : " לאחר בדיקה וקריאת גופך כטקסט , הנה זהו המצב הדיאגנוסטי שלך . בהתאם תמצא בדו "ח הרפואי תיאור של תהליכים ואברים בריאים או לקויים " . כדי לפתח את הפרשנות הפרוגנוסטית , שאינה מסתפקת בתיאור הקיים , אלא מחפשת דרכים לשפרו במובן הפרוגנוסטי , אני מציע לפרש את כפל הלשון של ה " ורפא ירפא " שי...
אל הספר