ראינו כי פעולת הגיור המתגשמת רק כאשר המחזר -המתגייר יוזם את תהליך ה " גיור " , בהבדל מהמיסיונר הכופה את פעולת האינוס , קרי , ההמרה , על המומר הפוטנציאלי ( אפילו נגד רצונו ) . טענתי היא כי הגיור יוצר מצב של " לשם ייחוד " שוויוני . כוונתי בכך לומר שיש דמיון מבני בין מושג ה " גיור " לבין המושג הקבלי של " לשם ייחוד " – מאחר שלפי הקבלה , כל פעולת יצירה נובעת מכך ש " קודשא בריך הוא " הזכרי מתייחד עם " השכינתא " הנקבית מתוך רצון וחיזור הדדי , שאין בו כל מקום לכפייה ( וכאמור כאן יש להעיר שהיהדות ההלכתית מעולם לא ביקשה ולא זכתה להוקרה ולהכרה על פיתוח המודל הדמוקרטי של הצטרפות לא כפויה לחברה ו / או לדת , וגם לא על המודל היצירתי של ה " לשם ייחוד " השוויוני ) . כך יוצא שלאור דחיית המתגייר ברצוא ושוב אינסופי שבמהלכו אומרים לו " למה לך להצטרף לעם דווי ורדוף ? " , המגייר פועל בערך לפי נוסחתו הידועה של גראוצ ' ו מרקס שהצהיר שאין הוא מוכן להצטרף למועדון שמוכן לקבל אותו כחבר . כדי לחדד את ההבדל בין היסוד הכופה הגלום במודל האונס ה " מיסיוני " לבין האופי המפתה המהווה תנאי יסוד " דמוקרטי" בתהליך החיזור הגי...
אל הספר