בהתאם להנחות הנ " ל , ניתן לחשוף את שורש החלוקה בין גיור דיאלוגי לבין מיסיון דיאלקטי כבר במיתוסים של בריאת העולם , שעל פיהם עוצבו דפוסי הבריאה והרבייה המתבטאים ביחסי מין ואף בדפוסי יצירה ויחסי תקשורת חברתית . ניתן לכנות את הדפוסים האלה " התיאוריה הניאו -פלטונית המערבית של ה ' האצלה "' , וכנגדה " התיאוריה היהודית -קבלית של ה ' צמצום "' . המונח " האצלה " מתייחס , מעצם הגדרתו , לתהליך חד סטרי , שלפיו מתוארת הבריאה כהתפרצות הנובעת מן האינסוף וחודרת אל ה " אין " הסובב אותו , מאורע המתקשר בתודעתנו עם תזת " המפץ הגדול " . כך קובעת אוולין אנדרהיל ( : ( Underhill , 1974 : 97 " זהו ה " מוחלט " של הניאופלטוניזם , ה " תהום הלא ידוע " של המיסטיקה המאוחרת יותר . [ ... ] יש באפשרותנו לדעת אותו רק מתוך " האצלתו " או מתוך תכונותיו הנגלות . בזכות נגיעתן של אותן תכונות וכוחות נגלים ממש קיים היקום הנברא , כשהוא תלוי , כמוצא אחרון ב - Latens Deitas ( האל הנחבא ) , אשר נתפס , לפיכך , כחיצוני לעולם שהוא מאיר ומחיה " . מכאן שההאצלה חייבת להיתפס כפרדיגמת בריאה והולדה , שבה יצירתיות היא פועל יוצא של התפרצות , ז...
אל הספר