לפני שאגרור את הקורא לצחיחותן של ערבות מואב , ברצוני להציע דרוש פסיכו - חברתי למעבר המוצע ממצריות למואביות . " לחם ומים " כמילות מפתח כזכור , טענתי שמנסחי ההגדה העדיפו , בתבונתם , לתאר את יציאת מצרים כהצלה משואה – משום שאחרי שואה וסבל אפשר לטפח את רצון ההתעלות של העלייה הסיזיפית להר סיני , המבשרת תקומה ושחרור ממוסר העבדים המפתה שבני ישראל הפנימו במצרים . מי הנילוס המסמלים השקיה ורוויה יכולים להיהפך לדם ( אחת מעשר המכות ) . הווה אומר , פיתוי עלול להיות מסוכן כמו שפיכות דמים ממש . בדומה לכך , גם הנאורות והקדמה המצריות המפתות עשויות להפוך לסמל של " עלייה " מסוכנת , מקיום פיזי על לחם ומים לחיים של שפע חומרי , עלייה שכדי להימלט ממנה חייב ישראל לחזור ולרדת לחיי נדודים במדבר הצחיח , שם התחינה לקיום פיזי על לחם ומים תהווה שוב ירידה – אשר ממנה רק אפשר להתעלות . ואכן , על עלייתו של משה להר סיני כדי להתעלות מעל הקיום הפיזי הקלוקל שמואב מנעו מבני ישראל , נאמר " ויהי שם ... ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" ( שמות לד , כח ) . הווה אומר , מול סכנת הירידה למלחמת הישרדות פיזית , שנבעה מה...
אל הספר