בנקודה זו אקדים את המאוחר כדי ליישב סתירה העלולה לעלות מהצגת מצרים העתיקה כחלוצת הגיור החברתי . בכוונתי להראות כי חרף ההצגה החיובית המיוחסת למצרים העתיקה כממציאת הגיור החברתי , החובה המסורתית לשנן את סיפור " היציאה " ממצרים זו " בחוזק יד " מקבלת , פרדוקסלית , משנה תוקף . ואדרבה , ככל שהנוחיות המפתה להפנים את " מוסר העבדים" של " זכרנו את סיר הבשר " גדלה , כך מתרחקת תקוות היצירה להתהוותו של עם בעל ערכים עצמאיים , אשר ברבות הימים יישא בגאווה את דגל המוסר האוטונומי וחופש הבחירה .
אל הספר