חזרנו , אם כן , בהליך מעגלי , לגילוי סוד " הגיור המואבי " שכולו מאופין על ידי פיתוי נשי – החל מבנות לוט , עבור לתמר כלת יהודה , המשך בבנות מואב בפרשת בלעם , וסיים ברות המואבייה . כך נגלה שגם אם המאמן המגייר נושא אופי גברי , יצירת הווירטואוז היא בלתי אפשרית ללא החזרת האהבה הדיאלוגית מצד המגייר המאמן למתגייר המאוהב . ברוח זו הצגנו אם כן ראשי פרקים למודל חברתי שאינו פועל כמנגנון יישומי אוטומטי לעקרון השוויון החברתי המכיל סתירה פנימית מכשילה . לעומת זאת , העיקרון הדיאלוגי מחייב תמיד לבדוק את אפשרות פיתוח יחסי ה " עמך - עמי " לפי טיב הדיאלוגיה בין ה " אני ואתה " . כאן הקורא מוזמן לשית אל לבו שעצם ההגדרה המטפורית של יצירת יחסי " עמך - עמי " מנוסחת גם היא בלשון נקבה . מנקודת הראות של התזה הנוכחית משמעות הדבר היא שהתהליך הדיאלוגי , הקרוץ מטיפוח דגם הפיתוי - הגיורי , מייחס לנשים כוח רומנטי , אשר בעזרת האנרגיה שהוא מייצר ניתן לפתח ממנו דגם ליחסי חברה א - שוביניסטיים . את הקריאה ליצירת מודל חדש ליחסי חברה רומנטיים יותר , ברצוני לאפוף ברוח האוטופיה הנבואית . לשם כך אסיים את מסעי הרעיוני במעין ערב ...
אל הספר