בראשית הייתה בשורה גדולה . המקרא הביא לנו את בשורת המונותאיזם . אל אחד כמקור המציאות כולה . אדם אחד כמקור האנושות כולה . לכאורה , הייתה אמורה לצמוח מכאן בשורה של אחדות וכבוד הדדי . זה לא קרה . האחדות המקווה לא הגיעה . להפך . מלחמות גדולות ועריצויות אכזריות פורצות בין מאמיני גרסאותיו השונות של המונותאיזם . נובעת מכאן שאלה קיומית , החייבת לעניין כל אדם באשר הוא : האם הרעיון המונותאיסטי של " השם אחד " הפך ל " אשם מספר אחד" בכישלונו כמאחד ? מפתח אפשרי לתשובה נמצא במושג הצמצום , שפיתחתי בספרים שפרסמתי . מושג הצמצום הבחין בין שתי צורות של מונותאיזם . בראשונה , שהתפתחה מתוך המסורת היהודית , האל מצמצם את אינסופיותו כדי לפנות מקום לברואיו . באחרת , שהתפתחה בדתות המונותאיסטיות האחרות , האל אינו מצטמצם אלא כובש ומתפשט לאין סוף . בהתאם טענתי שמתפיסת הצמצום נובעת תפיסה חברתית פלורליסטית , שבה חיים הגוונים השונים זה לצד זה על ידי צמצום הדדי . מונותאיזם שאינו מכיר במושג הצמצום , מתבטא כאמת עריצה וכובשת , שאין בה מקום ל " אחר " . כדי לאפשר קדמה , כל " אדיפוס " חייב להרוג את האב ולאנוס את אמו הורתו כדי...
אל הספר