בראשית ינואר 2011 התקיים בדרום סודן משאל עם בו הצביעו תושבי הדרום הנוצרי , האנימסיטי השחור , על פרידה מהצפון הערבי , המוסלמי והלבן ( יחסית ) . כשהגעתי לג ' ובה בירת הדרום , היו כולם עסוקים בחגיגות ההתנתקות מצפון סודן ובהולדת המדינה החדשה בקיץ שיבוא . זו הייתה אחת הערים היקרות ביותר בעולם לזרים מכיוון שהכול נמדד בדולרים אותם סיפקו ארגוני הסיוע בשפע . כסף , מסתבר , לא פותר בעיות אלא מייצר אותן , בעיקר כשהוא מגיע למספר פוליטיקאים שמתעשרים ממנו ומחזיקים כך צבאות אותם הם מממנים מכסף לא להם . גם כאן שם המשחק היה שליטה על מקורות האנרגיה , אם כי מימונה וארגונה של המדינה הדרום סודנית , ראשיתו במחשבה ובביצוע ישראלים . שנתיים וחצי אחרי משאל העם הפכה דרום סודן לגל הריסות בשל מלחמת אזרחים שפרצה בין סגן הנשיא לנשיא שנלחמו על משאביה של הארץ : נפט , כוח פוליטי וכסף שהגיע מבחוץ . לאו דווקא כסף ישראלי אלא של האו " ם ושל ארגוני הסיוע , שהשקיעו הרבה בבניית המדינה החדשה ובאמונה שהיא תהיה דמוקרטיה אפריקנית לתפארת . הם לא יכלו לעזוב את דרום סודן למרות הכישלון המוחלט . אם יעזבו , יפקירו את האזרחים שאין להם דב...
אל הספר