משותפים . אלא ששתיקתן של הנשים גברה על זו של הגברים . היא הקיפה הרבה תחומי חיים . להשמיע קול לאחר זמן , כשקולן של נשים החל להישמע בעל פה ובכתב , סיפרו הנשים מה מנע מהן להביע את עמדתן בפומבי . נשים הרגישו שכדי לנסח רעיונות ולהביע אותם הן זקוקות לידע רב יותר , להתנסות מובהקת ורחבה יותר וכן לוותק רב יותר בארץ . קשייהן של הנשים בתחומים אלה חוזרים ועולים בדבריהן . " באספות אני מרגישה מאוד , שאני עודני חדשה בארץ , ובעבודה . ותפישתי בשאלות השונות פחותה משל החברים הנמצאים פה שנתיים יותר " , כתבה רבקה מחניימית ביומנה בשנת , 1911 כארבעה חודשים אחרי בואה לארץ . מחניימית אמנם טענה שהסיבה היא הוותק , אך התבטאות זו אופיינית לנשים . גברים השתתפו באספות גם זמן קצר אחרי בואם לארץ . רחל ינאית , בדומה למחניימית , כתבה על התלבטותה לקראת השתתפות במערכת " האחדות " : "[ ... ] כדי לעבוד במערכת לא די להתכונן , כדרך שאני מכינה את עצמי למתן שיעורים בכיתה , דרושה ידיעה יותר מקיפה של העניינים ושליטה יותר יסודית בעברית " ( ינאית בן צבי , . ( 206 , 1959 ינאית המעיטה בידע שלה ובשליטה שלה בחומר לעומת חבריה , בייחוד בן...
אל הספר