כשביקש יוסף קלוזנר לתאר את ספר מגלה טמירין בחיבורו ' היסטוריה של הספרות העברית החדשה ' , כתב : ' ליתן כאן את " סיפור המעשה של " מגלה טמירין " אין מן הצורך וגם אין מן האפשרות ; שהרי על צד האמת אין כאן " סיפור מעשה כלל " . כל " מכתב " ו " מכתב " הוא כמעט יצירה בפני עצמה , שהקישור שלו עם שאר המכתבים הוא רופף ' . ברוח דומה כתב אחריו אהרן בן אור ( אורינובסקי ) : ' הקשר בין המכתבים רופף מאוד , אבל בכללם מדברים הם על עניני חסידות , על עסקי פרנסה ועל מעשי הצדיקים ומלחמתם בסגן המושל , שהתחיל שונא את החסידים מיום שקרא בגרמנית ספר המספר בגנות החסידות ' . פרשיית ה ' בוך ' מתוארת כאן כלב הספר : ' זהו החוט המקשר בין המכתבים , שכל אחד מהם הוא כעין חטיבה בפני עצמה ' . דומה שלהנחה זו , המקובלת על כמה חוקרים , אין כל יסוד לאחר קריאת הספר ברצף . ההתפתחות בספר היא ברורה ונהירה , וכל מכתב מוסיף על קודמו דבר שיש בו כדי לתרום להבנת העלילה כולה . פרל עצמו התריע על הסכנה שבקריאה חלקית של האיגרות . כך כתב בספר בוחן צדיק ( פראג 1838 ) על הרגלי הקריאה הקלוקלים של החסידים ועל הקוראים בספר מגלה טמירין : ולפי דעתי מ...
אל הספר