כל הביוגרפים של יוסף פרל מזכירים שבנעוריו הוא היה חסיד וש ' נתפכח ' בסוף המאה השמונה עשרה או בראשית המאה התשע עשרה , בעקבות מפגשו עם משכילים שישבו בגליציה , ובהם דב גינצבורג , מנחם מנדל לפין ונחמן קרוכמאל . אחד הכותבים אף הפליג בלשון ציורית ורשם שיוסף פרל ' היה בימי עלומיו חסיד גדול , התפלל ברנה ובצעקה , רקד כאיל , האמין בנפלאות , נסע אל הרבי לשמוע בחושך חשכת אמריו , חטף שירים משירי הקדש הנאכלין להחסידים ולכל הסרים למשמעת הצדיקים ביום השבת בין הערבים בסעודה השלישית ' . עם זאת , אין אחד מאותם כותבים שידע לנקוב באופן ברור בשם הצדיק שאליו היה מקורב , בשם החצר שבה שהה או במשך הזמן שהחזיק באותה אמונה . גם אם שמועה זו אינה נכונה ודאי שפרל הכיר היטב את החסידות בת זמנו . הוא ליקט כל פירור מידע על ' החסידים החדשים ' ועל צעדיהם , אסף את ' שבחיהם' כמו גם את כתבי הפולמוס שנכתבו לפניו ורכש כל מהדורה של ספר חסידי שנתגלגל אליו עד שהיה בקי בחילופי הנוסח שבהם . לעצמו רשם רשימות של שמות צדיקים , שושלות חסידיות והערות על ספרים חסידיים שקרא ; וחבריו שלחו לו ידיעות על תעלולי החסידים ודרשות ששמעו בסביבתם . ...
אל הספר