אבי שגיא הפנומנולוגיה של החיים הדתיים – טקסט דיאלוגי ומשמעות בספר הכוזרי

א . מבוא : על המתודה שאלת הקשר בין עיצובו של טקסט לבין התמות שאותן הוא מבקש לבטא עולה , בדרך כלל , בנוגע לטקסטים ספרותיים המכוננים על ידי העיצוב הספרותי . לכאורה , שאלה זו פחות רלוונטית בנוגע לטקסטים פילוסופיים , שכן עיקרם של טקסטים אלו מצוי בעמדות הפילוסופיות שאותן הם מציגים ובצידוק המוקנה להם . אכן , בהיסטוריה של הפילוסופיה מצויים הוגים כגון פסקל , קירקגור וניטשה , שעבורם העיצוב הספרותי של עמדתם הפילוסופית מבטא עמדה מודעת , הממירה את התבנית הפילוסופית בתבניות אחרות : אפוריזמים , כתיבה בעלת אופי נרטיבי מלאת פאתוס כתחליף לכתיבה מאופקת ואנליטית . ואולם דרך המלך של הפילוסופיה , בוודאי זו הקלאסית , מבחינה בין הטקסט הספרותי לפילוסופי , ומהבחנה זו נגזרת הטענה שעניינה של הפילוסופיה הוא בטענות ובצידוקים ולא בתבנית הלשונית הספרותית ; פילוסופיה עוסקת בהיגדים ולא בשפה , זאת גם אם מושאה הוא השפה . ספר הכוזרי מציב אתגר לתפיסה הרווחת . העיצוב הספרותי , וליתר דיוק , ההבניה של הטענות הפילוסופיות במסגרת דיאלוג נרטיבי , טומנת בחובה משמעות פילוסופית , שלטענתי , מנהירה את טיבם של החיים הדתיים . כבר ליאו ...  אל הספר