אפרים חזן על חסיד שאלתיך לא על מושל החסיד־המושל לאור שירת רבי יהודה הלוי

במסתו ״עיון בשירי הקודש של ריה״ל״ טוען עזרא פליישר כי אין לחפש תכנים של הגות בשירת ריה״ל : ״השירה אינה מקום להגות , אדם הוגה אינו כותב שירה ; הוא כותב חיבור פילוסופי . שירה והגות הן מין בשאינו מינו , כמעט שני הפכים בנושא אחד . המחפש פילוסופיה בשירה אינו אוהב שירה , הוא מחפש את הדבר הלא נכון במקום הלא נכון״ . לקביעה זו התנגד ישעיהו ליבוביץ מכול וכול , וטען : ״נדמה לי שאילמלא היה הכוזרי בידנו יכולים היינו לעשות על פי שירתו בלבד רקונסטרוקציה של כל הגותו הפילוסופית והתיאולוגית . התכנים של הכוזרי משתקפים בשירת הקודש של ריה״ל – ביוצרות , בפיוטים ובסליחות ולא זו בלבד אלא שגם כל הבעייתיות שבכוזרי חוזרת ומשתקפת ביצירתו הדתית״ . עמדות מנוגדות אלו של משורר וחוקר שירה מחד גיסא והוגה וחוקר הגות מאידך גיסא – אפשר שיש בהן יותר מקורטוב של סובייקטיביות ותחושה אישית . קרוב לוודאי כי יקשה מאוד לשחזר את ספר הכוזרי על פי שירת ריה״ל , אך ענייני הגות מצויים בשירתו גם מצויים . כבר ראשוני החוקרים של ימי הביניים בשירה ובהגות מצאו קשרים וקשרי קשרים בין הגותו של ריה״ל לבין שירתו ובין שירתו להגות בני תקופתו . לא ל...  אל הספר