ראש השנה : ראש השנה מתאפיין במתח שבין שני יסודותיו : יסוד הדין המתבטא בתפילות הארוכות בבית הכנסת , בנעימות הנוגות למחצה , בתקיעה בשופר ובדרושי התוכחה של החזן , והיסוד החגיגי של חדוות החג וסעודותיו , כמתואר בנחמיה ח , י : ׳אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה׳ היא מעזכם׳ . בכל הקהילות עושים סימנים של מאכלים סמליים חיוביים ואומרים לפניהם נוסחים של משאלות ואיחולים לשנה החדשה , כמו ׳תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה׳ על אכילת תפוח בדבש , ׳ירבו זכותינו כרימון׳ , ׳נרבה ונפרה כדגים׳ , ׳נהיה לראש ולא לזנב׳ ועוד , ובהמשך אוכלים את סעודות החג . ההבדל הקובע את הצביון הייחודי של כל קהילה הוא ההוויי שמסביב : נעימות התפילות , מתכון הסעודות , התשליך ליד ברז או הליכה חגיגית לנהר העיר , יחס הזמן הקצוב לחלק של התפילות , לסעודות ולתהלים ועוד . מבחינות אלו , ימי ראש השנה בקהילות תאפילאלת מתאפיינים בכמה סממנים . ערב ראש השנה לאחר שחרית עושים התרת נדרים , המתפללים פורעים את נדריהם לבית הכנסת , ורובם מתענים חצי יום . כבש נשחט ברוב המשפחות , וממנו יעשו מטעמי בשר ל...
אל הספר