שתיית הקפה הייתה חלק בלתי נפרד מהוויי הסליחות . הכנתו דרשה מאמץ מיוחד . סבתי ללא עדא יעקוב , היא מסעודה בת יעקב אסבאג , הייתה קמה לפני שמש בית הכנסת , מבעירה עצים בכיריים ומחכה עד שיהפכו לפחמים , אחר כך מרתיחה את המים עם הקפה ומביאה את קנקן הקפה עם הכוסות מן הבית לבית הכנסת , שהיו שניהם באותו רחוב בבעלות משפחתית . כך נהגה כל שנות חייה עד לשנת פטירתה . כל שנה חיכתה סבתי לחודש אלול , ולבסוף נפטרה בנסיבות הסליחות . בסליחות האחרונות , בשנת תשכ״א , חשה עייפות מצטברת . בצעדים כבדים נהגה להוליך את מגש הקפה לבית הכנסת . לילה אחד , תוך כדי הולכת הקפה , נתעלפה וצנחה לארץ עם קנקן הקפה והכוסות : נתרוקן הקנקן מן המשקה , נשברו הכוסות וטבלו במשקה השחור , כאילו עצבים על הצדקת שנחתם גזר דינה לאחר תיקון חצות בנסיבות חודש הרחמים והסליחות , תוך שהמתפללים שרים בנעימה חרישית ונוגה את פיוט הסליחה ׳שם אל קמתי לברך׳ : 1 כמנהג שאר קהילות ( נהגו העם , עמ׳ קיט סעיף ב ; נתיבות המערב , עמ׳ רכז סעיף א ; עטרת אבות , פרק טז , סעיף א ) , והטעם מפני שבארבעים ימים אלה שהה משה רבנו בשמים לקבלת הלוחות השניים . בר״ח אלול על...
אל הספר