עד לפני ההוצאה לאור של סידורי תפילה בדפוס , יש להניח שהמתפללים התפללו מתוך קבצים של כתבי יד שהעתיקו זה מזה . לחזן היה כנראה סידור אישי שלו בכתב יד , והמתפללים שמעו מפיו את התפילה . אם החזן היה תלמיד חכם ואיש זיכרון , היה מתפלל אף בעל פה . דוגמה למסורת זו היא מנהג הקריאה בפרקי אבות שקראו בבית הכנסת בין פסח לעצרת לפני מנחה של שבת , אחד משנה ואחד עבראן . את המשנה קראו מתוך דפוס של ׳פרקי אבות׳ ואת התרגום אמרו בעל פה על פי זיכרון או על ידי לימוד של תשב״ר מפי מלמדיהם . בתאפילאלת אין ידוע עד היום על תרגום עברי בכתב יד . כיוצא בזה אף תרגום ספרי איוב , משלי ודניאל שקראו בשבתות קבועות מפסח ועד עצרת , אחד מקרא ואחד עבראן – תרגום העבראן היהודי נשתמר בעל פה . מסורת זו יכולה ללמדנו גם על נוסח התפילה שאנשים התפללו בעל פה , ולא הכול היו נזקקים לנוסח כתוב . כל זה נהג עד לסוף המאה ה . 18 במאה ה 19 כבר נודעו סידורי 14 השווה רמב״ם הלכות תפילה , פרק יב , הלכה יא : ׳ולא יתרגם מתוך הכתב , אלא על פה , ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה׳ . 15 כידוע קיימת מסורת בקהילת תימן עד ימינו שמתור...
אל הספר