לא בה תלויה המצווה . בירושלמי ניתנת הגדרה הלכתית שאדם חייב ללכת ארבעה מיל ולהיטהר , מעבר לכך הוא בבחינת מי שמותר לו להפריש חלה בטומאה . יש בכך החמרה ניכרת , שכן המשנה מתירה להפריש מטומאה ללא כל הגבלה . יתר על כן , מהמשנה משמע שיש איזו השלמה עם הטומאה , וכלל לא נזכר הצו לנסות ולהיטהר . זאת ועוד . לא תמיד הטומאה היא טומאה קלה שדי לטבול ולהיטהר ממנה . לעתים קרובות הטומאה היא טומאת מת , ויש להמתין שבעה ימים ולטבול ביום השלישי וביום השביעי . קשה לדרוש מאישה וממשפחה להמתין עד שהאישה תיטהר . מן הראוי להעיר שאדם ( אישה ) היכול להיטהר בטבילה אחת הוא טמא בוולד הטומאה , ואדם כזה אינו מטמא את החלה . המדובר , אפוא , באישה שנטמאה וכבר המתינה שבעה ימים , וכבר טבלה ביום השלישי ונותרה לה עוד רק טבילה אחת מסיימת . בירושלמי ( נח ע " ג ) מובאים שני מעשים . בראשון מסופר על בני קיסריה , הנחשבת כחוץ לארץ ( ולכן טמאה בטומאת ארץ העמים ) , שחייבו אותם להפריש חלה בטהרה . הסיפור השני הוא על בני כפר שימי שהורו להם להפריש חלה בטומאה ( כדעת רבי עקיבא ) . הגמרא שואלת : הרי המרחק מהכפר אל " ארץ ישראל " הוא פחות מארבעה...
אל הספר