התפילה הייתה אחד ממוקדי העניין המרכזיים של הרי״ד . כמעט שלא הניח נושא המתקשר לתפילה שלא חרש בו חריש עמוק הן מבחינה למדנית ואנליטית הן מבחינה דרשנית ורעיונית . הגותו כוללת דיונים הלכתיים ולמדניים רחבים על התפילה , פירושי תפילות חול , מועדים וימים נוראים , עיונים במעמדו של בית הכנסת ועוד ועוד . הוא אף לא הניח את המחוות המתלו וֹ ת לתפילה , והעמיק במשמעותן . שפע החיבורים על הנהגותיו , שיצאו לאחר פטירתו , מלאים בהתייחסויות שונות לתפילה . היה צפוי שהוא יקדיש חיבור עצמאי לתפילה , ואכן לאחר פטירתו יצא לאור חיבור כזה , אף כי לא שלם . הרי״ד הציג את התפילה כאשנב לתודעה הדתית וכרפלקסייה שלה . לעתים קשה להשתחרר מהתחושה המלווה את המעמיק בדברי הרי״ד , שהתפילה היא תירוץ בלבד , מעין תואנה , להתבונן בתודעה הדתית . פעמים שמחוזות העניין של הרי״ד נראים כאותם גורמים מהותיים היוצרים את הדת ואת החוויה הדתית . ואפשר גם שהתפילה איננה ׳תירוץ׳ אלא כלי חשוב , ראשון במעלה , המאפשר חדירה למעמקי התודעה הדתית . המשימה התפילה כפרקטיקה קיבלה משמעויות שונות , ואקט התפילה הפך לבבואה של התודעה והחיים הדתיים בכללם . וליתר די...
אל הספר