במחנה השמאל שיראה בכך מבצע של ' שניים במחיר אחד ' - גם הסכם שלום וגם סילוק חלק מהדתיים מצה " ל . השאלה היא איזה צבא יישאר לאחר מכן . הרי גם במצב של שלום תזדקק מדינת ישראל לצבא איכותי . במקום גישה זו , יש לראות את אנשי המחנה שייפגע ממהלך כזה - גם פגיעה אישית מעצם הפינוי ויותר מכך , פגיעה בהשקפת עולמו הציונית - לא כאויבים וכמכשילים טורדניים , אלא כאחים קרובים . לחבק אותם , להבינם בכאבם ולכוון את האנרגיות העצומות שלהם לטובת האתגרים העכשוויים של הציונות : לעודד אותם להקים יישובים בצפון ובנגב , למשל . השאלה היא כמובן מהי הסבירות של תרחיש כזה . באמצעי התקשורת מניחים לעתים קרובות שפינוי נרחב של מתנחלים בדרך להסכם שלום עם הפלסטינים הוא בבחינת תהליך דטרמיניסטי , והשאלה היא רק מתי יתרחש - בעוד שנתיים או בעוד שתים - עשרה שנים . אורי אורבך ז " ל הגדיר זאת , בשיחה איתו כמה חודשים לפני מותו , כ " משיחיות שמאלנית " . אך כשעוסקים בתרחיש הזה , ראוי לזכור . 83 לדבריו , " אף על פי שתתמהמה , בוא תבוא הנסיגה . זה כבר גמור . עכשיו אתם סתם מעכבים ומקשים . מקימים עוד מאחז והתנחלות . חבל להשקיע בתפוח כשממילא א...
אל הספר