עוון אבות על בנים ועל בני בנים על שילשים ועל ריבעים " ( שמות לד , ו - ז ) . דברים אלה מגדירים הן את מידת הרחמים של ה ' והן את מידת הדין הגלומה בו . מפאת חשיבותם לתורת הגמול המקראית מהדהדים הפסוקים הללו במקומות רבים בספרי התנ " ך , בעיקר בספרות המזמורים ( במיוחד תהילים פו , טו ; קג , ח ועוד ) וכן בהיסטוריוגרפיה המאוחרת ( נחמיה ט , לא ; דברי הימים - ב ל , ט ) . כל המקורות הנזקקים לפסוקים המתארים את מידות ה ' מצטטים אך ורק את הקטע שעניינו במידת הרחמים , והטעם לכך ברור : גם בתפילה ותחינה וגם במזמורי תודה אין מקום לאזכורה של מידת הדין . לעומת זאת , לא כן הדבר בסיפור המרגלים ( במדבר יד , יח ) , שעיקרו סיפור של חטא ועונשו . בנבואה הקלאסית מהדהד נוסח י " ג המידות ( ושוב , מידת הרחמים בלבד ) בדברי הנביא יואל ב , יג : " ושובו אל ה ' אלוהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה " . וראוי לשים לב לכך שבספר יונה , כמו בדברי יואל , מופיע הצירוף " חנון ורחום " ( כך גם בתהילים קיא , ד ; נחמיה ט , יז ; דברי הימים - ב ל , ט ) , היפוך הסדר הקדום " רחום וחנון " ( על כך ראו גם עמ ' . ( 101 בנב...
אל הספר