מיונה המוכן להפקיר את נינוה ואוכלוסייתה לאבדון , ובלבד שלא תיפגע מהימנותו . יונה אינו שותף לרחמים ; הוא , החרד למהימנותו , רואה נגד עיניו רק את שלומו ואת טובתו שלו , מרחם על הקיקיון העלוב ממניעים אנוכיים , רק בשל התועלת ( הצל ) אשר הצמח מביא לו . בספר מלכים נזכר נביא בשם יונה בן אמיתי ( מלכים -ב יד , כה ) , אשר ניבא בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ( 750 / 49 - 790 לפנה " ס ) , ואזכור זה הוא המקור שממנו שאב מחבר ספרנו את שם הנביא , גיבור יצירתו . מכאן ברור שספר יונה נתחבר לאחר ימיו של ירבעם בן יואש . לשונו של הספר מעידה על כך שהוא נתחבר בימי הבית השני ( ראו לעיל , עמ ' . ( 13 לחיזוקה של הנחה זו ניתן להביא ארבעה שיקולים נוספים : ( 1 ) הסיפור נתחבר לאחר חורבנה של נינוה בירת אשור ( דבר שאירע בשנת 612 לפנה " ס ) , שכן המחבר מתייחס אליה בלשון עבר : " היתה עיר גדולה לאלוהים " ( ג , ג ) . זאת ועוד : מלכה אינו מכונה " מלך אשור " אלא " מלך נינוה " ( ג , ו ) , כינוי שאין לו אח ורע בכתובות אשוריות או בבליות , ללמדך שהמחבר מאוחר היה בזמן מן ההוויה ההיסטורית של תקופת אשור . ( 2 ) לקחו של הספר - ההנחה ש...
אל הספר