אפשטיין " מנית כי מספר הבדוים לא השתנה בהרבה ממפקד 1931 יעד 1946 מאחר ועקב הפריחה בארץ עברו בדוים רבים לערים ולכפרים ומספרם פחת ולא גדל . לסי שמעוני ומוצרי * היו בבגב ערב מלחמת השחרור 55 — 65 , 000 בתים לעומת 47 . 982 שמצאנו ב . 1931 גורם נוסף לגידול הקטן במספרם של הבדוים צוין כבר בדו " ח המפקד מ 1931 והוא הריבוי הטבעי הבמור בקרב שבטי הבדוים , השלטונות הבריטיים ניסו בתקופה זו לעודד חקלאות בקרב הבדוים ופתחו בכמת מקומות כמו בבחיירה בקרבת תל אל מלח , בחזעלה דרומה לבאר שבע ובדיר אבו רקייק צפונה לעיר , כלעין תחנות נסיון זעירות בשיטות עיבוד בעל ) בהן ביסו דרכי חרישה , התאמת זגים וכיסו " צמחית שונים לשמירה על הרטיבות בקרקע . כדי להדריר את בעלי הנחלאות בנגב לאור תוצאותיהם , כן עודדו את הבתים לחרוש את קרקעותיהם בטרקטורים ולבעלי היזמה שביגיהם הליו למעלת משליש דמי החריש לכל דונם והעמידו לרשותם תמורת תשלום קטן את הטרקטורים העודפים שבתחנות הפסיון , כן בערכו בסיני גס נסיונות בחקלאות . הבדוי זלזל עד אותן שבים בערך הקרקע , כחקלאות ראה עבודה בזויה , שעבוד לקרקע וצמצום חיי נדודיו והסחת דעת ממסעי השוד...
אל הספר