פרשה זו צמחה אולי לא מתוך שאיפה להתפשטות היהודית המתחדשת בארץ ישראל ודרומה , אלא מתוך שאיפה לכונן , בכוח ציארטר מושבה יהודית על אדמת מצרים המשתרעת מעבר לגבול המדיני הדרומי של הארץ . בתקופה הנדונה היתה ארץ ישראל בגבולותיה התורכיים הצרים סגורה בפני הגירה יהודית גדולה ובתנועה הציונית החלו ניבטות דעות על ההכרח בהגירה לארצות שכנות לישראל ולצפות משם להזדמנות הדירה לארץ . עוד ב 1899 הטיף דוד טריטש להתישבות בקפריסין ג ומשלא מצא אוזן קשבת הציע להתישב בקצה הדרומי מערבי של הנגב שבשנת 1887 ויתרה עליו תורכיה לטובת מצרים . הוא התבסס על בארות המים באזור החוף של הגנב והסתמך על חורשות הדקלים והתאגים ועל גידול אבטיחים באל עריש וסביבתה כהוכחה שהאזור איני מדברי . בקונגרס הציוני ה 5 לא ניתן לד . טריטש להציע הצעתו כדבר התישבות אז היה לבונטי ! מנהל חברת אנגלי פלשתינה בארץ ישראל המצרית כיון והקונגרס דהה כל היאחזות באזור שהוא מחוץ לגבולות הגיאוגרפיים היםטוריים של ארץ ישראל , ברם אצל הרצל עוררה התכנית עניו רב . הסיבות העיקריות להתעניינותו של הרצל היו המצוקה היהודית הגוברת באירופה המזרחית , וכן היאוש מהשגת זכ...
אל הספר