ו. יחס השלטונות העותמאנים להתישבות יהודית בארץ ובנגב

בשנים 1908 — 14 נמצאה ארץ ישראל תחת שלטונו הבלתי מוגבל של השולטן התורכי עבדול חמיד השני . הממשל העותימאני שמצבו הכספי היה רעוע והנהלתו בלתי מסודרת . התיחס באיבה ליישוב הארץ על ידי היהודים , מתוך פחד מפני שאיפות לאומיות כמו אלו שהביאו לשחרור ארצות הבלק ; והתקוממות הארמנים , וכן מחשש להתגברות השפעת המעצמות שהיו להן זכויות מיוחדות בתוקף חוקי הקפיסולציות . לפי פקודות הממשלה מ 1891 - 1 1882 לא הותרת כביסת יהודים לארץ אלא כדי לשהות בה זמן קצר בלבד אף על , - פי כ ; אפשרית היתה העליה במידה מסוימת ; לאזרחי ארצות המערב — מפני שמדינות אלו לא הרשו , בתוקף הקפיטולציות , שום אפליה דתית או גזעית של אזרחיהן , וליהודי רוסיה משום שבתורכיה של הימים ההם , מתן חוק והגשמתו היל שני דברים שובים , כשלא קימצו בכסף לא הקפיד שום איש , והישיבה הזמנית הפכה לישיבת קבע . בארץ גוסא היה תלוי כל שינוי , או הסדר , למן קניית קרקע ועד בניית בנינים , בעמדתם של הפקידים הממשלתיים הנמוכים שבעזרת שוחד ביתן היה בדרר כלל לקנותם . מצב זה הפריע על כל צעד ושעל , מאחר וייקר את קניית הקרקע והכביד על עבודה שיטתית בבבין הארץ , אבל לא ה...  אל הספר