במחצית המאה הקודמת נדדו שבטי הבדוים במרחבי הנגב ופשטו אלו על אלו במסעות ביזה - עיקר קיומם עד מלחמת העולם הראשונה היה גידול גמלים , צאן וסוסים . מזונם העיקרי היה חלב במלים וכבשים . חלקם שימשו כגמלים ומירי דרך לעולי הרגל שעברו באזורם למכה . הגמל שימש באותה תקופה כבהמת ההובלה העיקרית בארץ , וכן בהמת עבודה וחרישה . פרנסות נוספות של הבדוים היו העלאת סלח מהר סדום או סיני ומכירתו בשוקי עזה , יפו , רמלה ועוד . כמר כן שרפו צמחי מדבר לאפר אשלנ ומכרוהו לתעשיית הסבון בעזה . האשה הבדוית עסקה בתפירת ילקוטים , שקים , מסות וקוקיים לסוסים משער עזים וגמלים . בימי השלטון התורכי התפרנסו הבדוים גם על מס הדרכים שהיו גובים מעוברים ושבים . עד הכיבוש הבריטי עסקו גם בשוד ( עיזו ) , סתר נשק והכרחית . הם אף גבו מישובי מחוז חברון ועזה את מס החיאות — שכר הגנה על הישובים משבטים בדוים זרים . אין מקורות לקביעת מספר הבדוים שעסקו בעיבוד אדמה לפני מלחמת העולם הראשונה וכן אי אפשר לקבוע את גודל השטח - הממשלה התורכית ניסתה לעודד את השבטים בנגב לעבוד את האדמה במטרה להשליט בטחון בדרום הארץ , אולם נסיוגות אלו הטילו פחד על הבדו...
אל הספר