מקורות המים המקומיים בנגב הצפוני עד לראשית תקופת המנדט היו כדלהלן : מי מעיינות , בורות , בארות וחראמת . מפני מיעוטם של המעיינות והכמות הקטנה של המשקעים נזקקו תושבי האזור בעיקר לבארות ולבורות מים , להלן אביא פירוט של המעיינות והבארות העיקריות עד לתקופת המנדט . מתקופה וו ואילך בתבצעו באזור קידוחים מודרניים על ידי הבריטים וההתישבות היהודית . על התפתחויות אלו אעמוד בשלב מאוחר יותר . . 1 מעיינות המעיינות מעטים מאד ומצויים ברובם באפיקי הנחלים . בנתל גרר נמצא מספר מבועי מים הפורצים ומכלכליס פלג מים זעיר . מעיינות גדולים מאלו מצויים באפיק נחל הבשור : עין הבשור ( עין א שלאלה ) ועין שרוחן ( עין קמלה ) . מעניינות אלו שפעו לטי נתוני ברסלבסקי כ * 63 , 500 ליטר מים בשעה . המים היו צלולים אולם גפריתיים במקצת . במלחמת העולם הראשונה נוקו מי המעיינות וההומו בצינורות אל מאגרים גדולים והותקנו על ידי צבאות אלנבי , מכונות ומשאבות שאבו את המים ס ; המאגרים ושלחו אותם בעקבות הצבאות צפונה , צפונה יותר נראה אף מספר מעיינות קטבים בנחל שקמה . בגבול סיני מצויים המעיינות הגדולים בילתר בסביבות קדש ברנע י עין קדיראת ,...
אל הספר