זהו אולי הרגע הנכון לחזור אל רוזה לוקסמבורג ואל טענתה בדבר המאבק לשוויון , שאין לקבל אותו כמאבק לנשים בלבד , אלא כמאבק מעמדי משותף של הפרולטריון המורכב משני המינים . לוקסמבורג , חרף תובנותיה החברתיות החריפות ורגישותה הקיצונית למצב הנשים בזמנה , ציינה פער בלתי ניתן לגישור בין האישה הפרולטרית , העובדת מחוץ לבית " ... בת העם עובדת על פי רוב הרחק מבית החרושת הגדול של הייצור החברתי , ולכן גם הרחק מבית החרושת של התרבות , כלואה בדלת האמות של חיי משפחה דלים , " ובין האישה הבורגנית . את האישה הפרולטרית " תלש " הקפיטליזם ממשפחתה ורתם אותה ל " שדות זרים . " ואילו האישה הבורגנית היא " טפיל של החברה ... בהמת משא של המשפחה , " שאין לה " תפקיד כלכלי בחברה , מפני שהיא נהנית מן הפירות המוגמרים של פער המעמדות . " רק בדמות הפרולטרית המודרנית " נעשית האישה אדם , שכן המאבק הוא שעושה את האדם שותף במפעל התרבות , בהיסטוריה של האנושות . " לוקסמבורג סילקה את עקרת הבית מן ההיסטוריה . היא בזה למקומה 11 ב 2014 עלה שיעור הנשים החרדיות העובדות מחוץ לביתן ל 73 אחוז , והוא משתווה כמעט לשיעור הנשים הכללי בשוק העבודה ...
אל הספר