את דפנה יזרעאלי ( 2003 - 1937 ) הכרתי בחודשים האחרונים של . 1978 במחלקה הדוקומנטרית של " קול ישראל " , שבה עבדתי , הוחלט להפיק סדרת תכניות שכותרתן תמונת מצב . הסדרה תוכננה לשידור עם פרוס שנת , 1979 וכפי שנרמז בשמה היא נועדה לתעד את " רוח הזמן " בנושאים החברתיים והתרבותיים שהעסיקו אותנו בשנה שלאחר המהפך הפוליטי . בחרתי לספר על פועלות ייצור בתעשיות האלקטרוניקה , הטקסטיל והמזון , שקווי הייצור שלהן היו עתירי כוח עבודה נשי . חברה שלמדה אז בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב סיפרה לי על המרצה שלה , דפנה יזרעאלי , פמיניסטית שהתמחתה בסוציולוגיה של העבודה . במסגרת עבודת הדוקטורט שלה עבדה יזרעאלי זמן מה כפועלת ייצור . יזרעאלי הסכימה ללוות את הרשמים שאביא מן השטח בתובנות אקדמיות , ואני יצאתי למסע הקלטות בן חודש ימים . ליוויתי פועלות ייצור במפעל הטקסטיל של פולגת בקריית גת , במפעל האלקטרוניקה תדיראן בחולון ובמפעל עלית לייצור שוקולד ברמת גן . התלוויתי לשלוש פועלות למן הקימה המשפחתית המזורזת בחמש בבוקר , דרך פיזור הילדים במעונות יום מסובסדים , ועד הקפיצה לצרכנייה בדרך חזרה וההכנות לארו...
אל הספר