סיכום

גם אם לא היה הז ' אנר הקרנבלי הגורם המכריע בעיצובן של החגיגות ובביצוען , הייתה לו נוכחות ניכרת באופן הבנתן , לפחות כמסורת גדולה המכתיבה את דרכי פרשנותן של החגיגות , וגם – באספקטים מסוימים שלו – כיעד רצוי המכתיב את צורכי ההנדסה התרבותית . הקרנבליות אפשרה לחגיגות הפורים להתמקם על רצף היסטורי אחד עם תרבות אותנטית ועממית . חגיגות הפורים בתל אביב , שמשכו אל העיר רבבות בני אדם , הביאו לידי ביטוי את ההבנה כי " העם " הוא צורת חיים הקודמת לכל שיפוט דוקטריני סופי . אמנם קיומה של צורת חיים זו כרוך במערכות סמלים אידאולוגיות , המתיימרות להיות סופיות ; אבל צורת החיים הזאת היא המטמיעה אותן , ולא ההפך . המסורת המומצאת נבנתה על אדניה של המסורת הגדולה של חג הפורים , שנתפסה כחלק מן המסורת האוניוורסלית הגדולה עוד יותר של הקרנבל , שהוענקה לה פרשנות לאומית מחודשת . ההשתתפות האינדיווידואלית בחגיגות הייתה לא רק סוג של מתן לגיטימציה ממסדית , אלא גם אישור של תוכני האידאולוגיה הציונית הנהנתנית או ה "לאומיות של כיף " . מנקודת מבט זו ביטא חג הפורים – שב " חשכת הגלות " נחוג בעיקר בספרה הפרטית או הספק ציבורית – את ה...  אל הספר