במנהגי הפורים שרווחו במרבית התקופות השונות ובקרב העדות השונות לא היה כל ספק באשר לזהות הגיבור העיקרי של הביצוע – המן . התבנית הכללית של ביצוע תרבותי זה הייתה אחידה יחסית , והתמקדה בפעולת אלימות סמלית כלפי דמות מימטית של המן בווריאציות שונות . היו שיצרו בובות של המן ( מיניאטוריות או גדולות ) והעלו אותן באש , תלו אותן , דקרו אותן בחרב ולעתים אף ירו בהן לאחר 23 " סודות מן החדר ( שמועות פורחות בעולמנו ובעולם הגדול ) " , דאר היום י " ז אדר ב תרצ " ב , . 25 . 3 . 1932 24 ראו למשל ידיעות עיריית תל אביב , 5 תרצ " ה , עמ ' ; 138 " חגיגות פורים בעיתוני הערבים " , הארץ י " ז אדר ב תרצ " ה , ; 22 . 3 . 1935 ועוד . ואחרי פורים ראו " עניינים – אידיליה מן הימים הראשונים " , הארץ י " ז אדר תרצ " ז , . 28 . 2 . 1937 25 ראו כהן תשס " ג , בעיקר עמ ' 171 - 168 והערה ; 2 שפירא תשמ " ח , עמ ' ; 117 - 82 שפירא תשנ " ב , עמ ' . 295 - 179 26 ניתוח זה חב רבות למאמרו המצוין של אורי כהן ( תשס " ג ) , המנתח את ייצוגי הגמל בתרבות הציונית בתקופה דנן ומציע מהלך דומה . תהלוכה מבוימת . במקרים מסוימים אף בוצע הדבר באמצע...
אל הספר