כפי שראינו , ברמת המסרים המפורשים הייתה לאידאולוגיה הלאומית נוכחות מועטה ביותר בנשפים , אם אמנם הייתה לה נוכחות כלשהי , ובכל זאת ראו בהם אתר של עיצוב זהות . בהמשך לקו שננקט עד כה , ניתן להוסיף ולומר שהם היו אתר של ביצוע זהות . שיח המסורת סביב הנשפים כונן אותם כפרקטיקת תרבות בעלת המשכיות , ועל כן היא יכולה להיות חלק מן ההיסטוריה . בהתאם לתפיסה ההגליאנית , שלפיה ההיסטוריה מורכבת בעיקר ממעשיהן של אומות , רווחה ההשקפה , שלפיה אם פרקטיקת תרבות מתועדת ונכנסת ל " היסטוריה " , פירוש הדבר שיש לה חשיבות 61 " הערות ורשימות – א . פורים בת " א " , הפועל הצעיר כ " ד אדר תרפ " ח , . 16 . 3 . 1928 62 שביט תשנ ” ו . קולקטיבית . בתרבות העירונית של עידן התיעוש הייתה תרבות הפנאי האתר החברתי העיקרי שאפשר כינון של מסורת מומצאת שכזו ברמה הקולקטיבית . מבחינתנו , משמעות הדבר היא שהכניסה למסורת המומצאת והיציאה ממנה היו וולונטריים , עובדה שכוננה את הדת האזרחית כחלק חשוב של האמנה החברתית הציונית . במובן הזה , אפשר לומר שלמרות השינויים הרבים שהתחוללו באופיים של הנשפים ( ובניגוד לתודעה המסורתית של חוגגי הפורים בתל ...
אל הספר