"מיני שכר והללים": הטעם והריח

עצם העיסוק בתחום זה היה חידוש מוחלט של נשפי תקופת המנדט . בנשפים הקהילתיים לא דובר כלל על אוכל , ונראה כי האפשרות להציע כיבוד למבקרים לא עלתה כלל על הדעת – בהתאם לקונוונציות התאטרון הבורגני . בניגוד להם , התאפיינו נשפי ההמונים בעיסוק נרחב באוכל . למן 1924 הוצא בנשפי אגדתי מכרז למזנון והוקצה לכך שטח נרחב , מקושט בהתאם , שהוחכר לבתי מסחר מקצועיים בתחום זה . במזנון זה , שלעתים קרובות נמתחה ביקורת על המחירים בו , נמכרו מאכלים קלים , " מגדנות ותופינים " , אוזני המן ופירות , ולא נפקד מקומם של היין ושל המשקאות החריפים , וכן של משקאות אחרים , כמו חלב , גזוז , תה וקפה שחור . כמו כן היו נשפים שבהם הייתה פעולת האכילה לחלק מן השעשוע , למשל ארגון תחרויות של אכילת אוזני המן , תחרות אפייה וכדומה . ואולם רמזים לשכרות של ממש בנשפים לא נמצאו . הגם שנמכרו משקאות חריפים , נראה כי הזהירות המופלגת שננקטה כדי למנוע את פריעת הסדר בנשפים 74 זימל , המצוטט אצל בנימין , 1996 עמ ' . 110 75 כזכור , העובדה שיהודים נהגו לאכול במהלך הצגות התאטרון היידי בצפון אמריקה נתפסה כעדות לפיגור התרבותי שלהם . ראו לעיל , פרק ראשו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב