מבחינת הקול התחולל בנשפי ההמונים שינוי חד ביותר לעומת הנשפים הקהילתיים . ההבניה הדיכוטומית של קהל במה לא הייתה , כזכור , מרחבית בלבד אלא גם אקוסטית : בקונוונציה הבורגנית היה מוקד ההתרחשות על הבמה , ועל הקהל היה להישמר מלהרעיש במהלך המופע , ולהסתפק במחיאות כפיים בלבד בסוף כל קטע . 68 ראו " תל אביב " , הארץ ט " ז שבט תרפ " ט , ; 27 . 1 . 1929 " תל אביביה " , מתוך ארכיון המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה , תיק ; 62 . 3 . 7 כרמיאל , 1999 עמ ' . 129 , 95 69 " יפו ותל אביב " , הארץ ז ' שבט תרפ " ו , . 22 . 1 . 1926 70 ראו למשל הררי תש " ז , ספר שני , עמ ' . 96 בנשף של 1929 הבטיח אגדתי " 4 תזמורות גדולות" ( זאבי , 1988 עמ ' (; 487 בשנת 1932 ( עם " האהל " ) – שש ( מודעה של " האהל אגדתי " , הארץ י ' אדר ב תרצ " ב , (; 18 . 3 . 1932 ובשנת 1933 הסתפקו " אהל אגדתי " בחמש ( כרמיאל , 1999 עמ ' . ( 16 71 ראו . Bennett 1997 , p . 3 - 4 בנשפי ההמונים , לעומת זאת , היה הרעש חלק אינטגרלי מן העומס החושי . ראשית , התזמורות הגדולות והמרובות , שניגנו במקביל בסגנונות שונים , יכלו בהחלט ליצור " קקופוניה " , למ...
אל הספר