דעיכת הנשפים וירידתה של תל־אביב כאתר הבניית זהות

בלי סיבה מידית ובולטת החל העניין הציבורי בנשפים לדעוך לאטו משלב מסוים בשנות השלושים . דעיכה זו באה לידי ביטוי במקום הפוחת והולך שהקצו העיתונים לדיווחים על הנשפים , תוכניהם , צורתם ומידת הצלחתם , לקראת אמצע העשור . וזאת , למרות המשך השימוש ברטוריקה הנלהבת והמגויסת ; ואף על פי שמן הבחינה המספרית לא חלה ירידה דרסטית בכוחם של הנשפים , בוודאי לא עד . 1935 עד לפרישתו של אגדתי מארגון נשפים בשנת , 1934 לא נתנו העיתונאים והמבקרים את דעתם לדעיכה זו , ואחריה תלו אותה הכול בפרישה זו . בשנת 1936 לא אורגנה תהלוכת עדלידע בתל אביב , והנשפים שוב לא היו אירוע שיש לדווח עליו , הגם שאפילו בזמן " המרד הערבי " , בפורים , 1937 עדיין נהרו אליהם אלפים . לאחר ביטול העדלידע חדלה תל אביב להיות מרכז עלייה לרגל של המונים בימי הפורים , והנשפים חדלו לרכז תשומת לב לא רק ברמה הארצית אלא אף ברמה העירונית . בניגוד לעדלידע , הנשפים מעולם לא חדלו להתקיים , ועד היום מאורגנות מסיבות פורים , הכוללות תחפושות ונושאות אופי הדוניסטי , כשתל אביב עדיין משמשת מרכז הייצור וההפצה של התרבות , ושדרות חברתיות מסוימות בתוכה אחראיות יותר מ...  אל הספר