נשפי הפורים של " הפועל הצעיר " , שראשיתם ביפו ב , 1908 היו , ככל הידוע , חגיגות הפורים הפומביות הראשונות בעולם היהודי בעת החדשה המאוחרת , שחרגו מצורות החגיגה המסורתיות . חג הפורים , שלמן סוף ימי הביניים ותחילת העת החדשה התפתח כמעין מקבילה יהודית של הקרנבל הנוצרי , היה נתון בעת החדשה המאוחרת , כמו מקבילו הנוצרי , למתקפה רבתי מצד משכילים ומתקנים יהודים ולא יהודים , שהתביישו במה שנראה להם חג אלים ולא מתורבת , המעודד שנאה ושפיכות דמים בין היהודים לשכניהם . בעקבות מתקפה זו , שלקראת סוף המאה התשע עשרה לוותה גם בפולמוסים היסטוריוגרפיים בין מלומדים , הלכו חגיגות הפורים הפרועות המסורתיות ודעכו , ועל ספה של המאה העשרים כבר לא נותרו מהן אלא שרידים עמומים בלבד . למעשה , רק ביפו ובתל אביב של ראשית המאה העשרים החלו לראשונה יהודים משכילים לחגוג את החג , להתמודד עם תכניו ולהציע להם פרשנות אחרת – תחילה ( 1908 ) בדמות הנשפים , ובהמשך ( 1914 - 1913 ) בדמות קרנבל הרחוב – שני פורמטים תרבותיים שלא ניתן לאתר את מקורם במסורת היהודית . מקור הפורמט התרבותי של הנשפים היה , למעשה , בנשפי צדקה של המעמד הבינוני במ...
אל הספר