פרק זה מתמקד בנשפי הפורים של " הפועל הצעיר " ביפו ובנשפי פורים שהתקיימו במקומות אחרים בשנים , 1914 - 1908 בתקופה שבה התגבשו הנשפים כמרכז תרבותי ששילב בין בילוי פנאי לבין אידאולוגיה לאומית . עם זאת יש להדגיש כי בפרק זה לא ייעשה ניסיון להציג את נשפי הפורים של " הפועל הצעיר " לפני מלחמת העולם הראשונה כאתר הבניית זהות לאומית של ממש . ספק רב אם ניתן להגדיר את היישוב היהודי בארץ ישראל של שלהי התקופה העות ' מאנית כתנועה לאומית מודרנית המבוססת על קיומו של המון יהודי והמתאפיינת בספרה ציבורית משלה , הכוללת מיתוסים לאומיים , זיכרון קולקטיבי משותף ושאיפות פוליטיות גלויות – הגם שנעשו ניסיונות ראשוניים כאלו . נשפי הפורים ישמשו כאן אינדיקטור תרבותי לתהליך המעבר מקהילה אתנית בעלת אופי לוקלי לקהילה תרבותית בעלת תביעות פוליטיות – שהיישוב היהודי היה שרוי בעיצומו , בהשפעת התנועה הציונית . ניתוח תפקודם של הנשפים כאתר הבניית זהות ישמש כאן גם " נייר לקמוס " שימחיש את השינוי החריף שעברה תרבות החגיגה העברית לאחר מלחמת העולם הראשונה , עם כינון שלטון המנדט , מתחום הקהילה המקומית לתחום השוק הקפיטליסטי . שינוי זה ...
אל הספר