הגותו של אונא בשאלת היחס הראוי בין היחיד ליחד שואבת בראש ובראשונה מן ההגות הסוציאליסטית הדתית שרווחה בגרמניה בתחילת המאה העשרים , ובייחוד ממשנתם של בובר ולנדאואר . ברם הוא נטה לתרגם את הרעיונות , שחלקם לבשו אופי אוטופי , לשפת המעשים , ומשום כך השיח הקלאסי שהצגתי לעיל איננו מציב בפני אונא מסורת סדורה שיש בה לכוון את צעדיו . הצד המשותף לכל העמדות שסקרנו בנושא החברה הוא הערטילאיות שלהן . המונחים ' חברה ' , ' קהילה ' , ' קולקטיב ' ו ' עם ' מדגישים , כל אחד בדרכו , היבט מסוים של הישות הקולקטיבית , אבל אין בהם מידע שיכול לתרום לבניית הקבוצה , שכן הדיונים בפילוסופיה יהודית לא חתרו לתיאור מפורט של המבנה ושל התפקוד . אונא ומייסדי הקיבוץ הדתי מבינים שהקבוצה ההולכת וקמה היא מציאות חברתית חדשה , מימושה של אפשרות שלא נהגתה בתולדות ההגות היהודית . בהגות זו לא נדונה שאלת היחס בין האדם לחברה מן ההיבט החברתי – סוציולוגי ולא מתוך מגמה מעשית – יישומית . מבחינה זו נדמה היה שהפרויקט של הקיבוץ הדתי להקמת הקבוצה רחוק מהגות זו בהקשרו 54 את התובנה הזאת פיתח וביסס בהרחבה אוגוסט קונט , מי שנחשב לאבי הסוציולוגיה ...
אל הספר