כוחן הפוליטי והייצוגי של התנועות היהודיות הלא – אורתודוקסיות , בעיקר התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית , הלך והתחזק במדינת ישראל , ובשנת 1975 הצטרפו שתי התנועות להסתדרות הציונית . אונא היה מודע היטב לשיח הזכויות הצומח בתווך שבין התנועות הללו לבין מקומן בחברה , מעמדן הדתי וההכרה בפעילויותיהן כפעילויות לגיטימיות חלופיות לממסד האורתודוקסי ) גיור , נישואין וגירושין ( . הוא ניגש לניתוח מעמדן של תנועות אלו מתוך ראייה פרגמטית וסובלנית : אם לא יחול שינוי בהתיחסותו המעשית – אני מדגיש : לא העקרונית דתית ! – של הצבור הדתי שומר תורה ומצוות ובראשו הרבנות הראשית כלפי שני הזרמים האלה אנו צפויים לתסריט דלקמן : שני הזרמים יתחזקו יותר ויותר , תוך הסתמכות על יחס אוהד מצד חלק גדול של הצבור הלא – דתי . הצבור הפושר ימצא אצלם את הפתרון לבעיתו : להיות דתי אבל לא יותר מדי ... תוך מספר שנים ... יגיעו הממשלה והכנסת לכלל מסקנה שאין לשלול מהם עוד הכרה מלאה , כולל אפשרות של נשואין וגירושין , גיור וכו ' , על אפו ועל חמתו של הצבור האורתודוכסי . אזי תתפתח מחלוקת גדולה בישראל על רקע דתי . אין כלל אפשרות להגזים במדת ...
אל הספר