בסעיפים הקודמים דנתי ביחס שבין הדת ללאומיות , בשאלת הבעלות על הארץ ובעמדה כלפי המיליטריזם , ועמדנו על קריאתו המוסרית של אונא את מושגי היסוד של המחשבה הציונית ועל דרישתו לכונן לאומיות שתעלה בקנה אחד עם ערכי ה ' הומניזם היהודי ' . כמו כן עמדנו על דעתו , שהדת הכרחית לריסון הלאומיות , אך אינה מספקת , שכן תיתכן לאומנות דתית השואבת את הצדקתה מן הטקסטים הדתיים ; על כן נדרש האדם לפרש פרשנות מחודשת – מוסרית – את מושגי היסוד של הקיום היהודי , כגון בחירת עם ישראל , משיחיות וגאולה , היחס בין הזהות הפרטיקולארית לבין הזהות האוניברסלית , היחס אל אומות העולם ומרכזיות השלום . בסעיף זה אציג את טענותיו של אונא בעד תפיסת ציונות דתית ריאליסטית , לעומת תפיסת ציונות דתית אשלייתית ומה שמשתמע מהעדפה אידאולוגית זו בשאלת החברה הטובה ודמות האדם הדתי .
אל הספר