בוויכוח עם ברנשטיין בשנת תש " ז הביע אונא את הסתייגויותיו מן הלאומיות הדתית , בעיקר מזו המיסטית , שהתפתחה בחוגי הראי " ה ) הרב אברהם יצחק הכהן ( קוק ותלמידיו . ויכוח זה חשוב משום שהוא משקף את הרבגוניות של העמדות בציונות הדתית בכללה , ובייחוד את חילוקי הדעות שבקרב אנשי ' תורה ועבודה ' . בוויכוח זה אונא נאמן לדרכו : הוא דואג להציב את הגורם האנושי במרכז ובכך משלים את גיבושה של ציונות דתית המושתתת על יסוד המוסר . במהלך זה , הוא ואנשי הקיבוץ הדתי הקרובים לרעיונותיו מערערים במידה ניכרת על מרכזיותה של ארץ ישראל ומותחים עד קצה הגבול את התפיסה האינסטרומנטלית של הארץ , הרואה בארץ אמצעי בלבד למימוש ייעודו של האדם . נדמה שביקורת זו היא בבחינת גט פיטורין מן הססמה הקלאסית של רוב הוגי הציונות הדתית : ' ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל ' ; אונא רואה בה ססמה חסרת מעוף לאומי ולכן דוחה אותה . בנקודה זו הוא מפתח שיטה שאינה חולקת ולא כלום עם שיטתו של ברנשטיין . ברנשטיין הוא חסיד של התפיסה הציונית הרואה בשילוב שבין העם , התורה והארץ את הגשמת האידאל הציוני הדתי . לפי תפיסה זו , אפשר לשוות לארץ ולעם את או...
אל הספר