בפתח השער

שיבת ציון לוותה באחד ממשברי הזהות הגדולים שידע העם היהודי . כדי להתארגן לכלל לאום היה עליו לפתח דימוי עצמי חדש , וכל אדם וכל קהילה נדרשו לראות את עצמם חלק מלאום מדומיין ומגוון . עלה הצורך להגדיר מחדש את מהותו , לעמוד על מרכיבי זהותו הדתית והאתנית ועל היחס הראוי ביניהם – כל זאת אל מול שאיפת הציונות לנורמליזציה של קיום העם היהודי ) ' להיות עם ככל העמים ' ( . יחסו של העם היהודי לארץ עבר אף הוא תמורה מהותית : הגעגועים לציון פינו את מקומם לגילוי ארץ ממשית , שהעמידה אותו לפני בעיות חדשות , ובעיקר לפני מאבקים טריטוריאליים אלימים עם תושבי הארץ הערבים . בעקבות זאת נעשו ניסיונות לספק פשר דתי למהלכי ההיסטוריה הציונית , ואסכולות שונות הציעו תאוריות – על שהביאו לידי בחינה מחודשת של הדת היהודית . הוגי הציונות הדתית העלו תפיסות שונות כדי להתמודד עם סוגיות אלו . ואולם מעבר לשיח הפנימי שהתפתח בחוגי הציונות הדתית , שקדו הוגיה על שימור המושג ' עם ' כמושא מרכזי של מפעל התחייה . מקום ניכר בהגות זו תופס הצורך לכונן זיקות בין הזהויות הרבות הצומחות זו לצד זו בארץ ובגולה ולהתמודד עם פיתויי ההסתגרות בתוך המגזרי...  אל הספר