מראשיתה הייתה הציונות הדתית תופעה רבת גוונים . את דגלה נשאו דמויות וזרמים בעלי אוריינטציות שונות ואף מנוגדות : חלוצים סוציאליסטים לצד בורגנים ' בעלי בתים ' , בעלי עמדות מיסטיות ומשיחיות לצד בעלי עמדות רציונליסטיות ולא גאולתיות . ברבות השנים אף גדל הפער : את מפעל ההתיישבות ביהודה , בשומרון ובחבל עזה , שייסד גוש אמונים , קידמה ביקורת גלויה מצד חוגים ציוניים דתיים אחרים ; ואת עולם הישיבות והאתוס הנלווה לו – יש שקיבלו בברכה , ואחרים – בהססנות . הבדלים של ממש בגישות בתחומי הדת , החברה , הכלכלה והפוליטיקה קיימים בין המשתייכים השונים לקבוצת – האם . בהשפעת הלכי רוח פוסט – מודרניים , מצד אחד , וחדירת מאפיינים של אייג ' , מצד אחר , אך גם בעקבות התמורות הפוליטיות , פינוי היישובים בגוף קטיף ואירועי עמונה נוצרו בשנים האחרונות קבוצות חדשות אנטי – נומיסטיות ואנטי –ממלכתיות לצד קבוצות הקוראות לכינון ציונות דתית חדשה או להתחרדות . תיאור זה חושף את המורכבות של הזהות הציונית הדתית – לא מורכבותה של האידאולוגיה , אלא מורכבותם של נושאיה : הציונים הדתיים , השייכים בו – זמנית לכמה קהילות ריאליות ומדומיינות , ...
אל הספר