לראות דמיון רב בין צורת המגורים האפריקאית ובין צורת המגורים שהייתה מועדפת על האירופאים באפריקה בתחילת המאה העשרים : שתי הקבוצות העדיפו דיור שהתפרס על שטח ניכר וצפיפות אוכלוסין נמוכה בשילוב אלמנטים כפריים , כמו גני נוי או גידולי מזון . אבל הקהילייה האירופאית הייתה רחוקה מלהודות בדמיון בסיסי זה , והיא והמנהל העדיפו דווקא להדגיש שוב ושוב את השוני בין צורות היישוב . השוני בא לידי ביטוי במראה הגאומטרי והמוסדר של מרכז ה " עיר האירופית " לעומת הקצוות הפריפריאליים ה " אורגניים " , ה " מקריים " וה " ספונטניים " של מרכז זה . בייחוד הוטרד הסקטור האירופי מן הבעיות החוקיות שהיו עלולות להתעורר עקב מעמדן וגבולותיהן המעורפלים של הקרקעות במה שכונה " כפרי הילידים " , ובשל הצפיפות ההולכת וגוברת באזורים אלו ותנאי התברואה הירודים בהם . יש שהתגובה הקולוניאלית למצב זה הייתה שטחית למדי – כמו במקרה של המדינה בדקר , ששם ניסו לכפות את הסדר האורתוגונלי גם על הסקטור האפריקאי . תושבי האזורים הבלתי מתוכננים גורשו . מילה מיוחדת נקבעה בצרפתית לתהליך פינוי כפוי זה , שמשמעה " גירוש " , " בריחה " או " הסתלקות " : . degue...
אל הספר