״הצדיק הנסתר״

הסיפור ״הצדיק הנסתר״ מזכיר במבנהו כמה וכמה סיפורים אחרים של עגנון , ובהם הסיפור המפורסם ״עידו ועינם״ . מבנה זה עשוי לפי הדגם שאפשר לכנותו ״אורח נטה ללון״ , כלומר הסיפור בנוי על מפגש מכונן אשר מתאפשר בזכות כך שהגיבור יוצא מביתו , עובר באופן זמני לבית אחר . ב״עידו ועינם״ הכול מתחיל כשהמספר עובר להתגורר זמנית בביתם של הגרייפנבכים , משום שהם נוסעים לטיול בחו״ל . במקרה , בביתם הוא פוגש את גמזו , את אשתו המסתורית גמולה ואת החוקר המהולל גינת . המספר האורח נעשה עד להתגלותה של גמולה . הוא יכול להיות עד בשל היותו אורח . כך טענתי בנתחי את הסיפור במקום אחר . הגדרתי את הדגם הזה כמיתופואטי . לפיו , האדם אמור לצאת מעצמו , ממקומו ולהיות זמני , זר , נווד , במושגים של ז׳יל דלז , על מנת לפגוש את המסתורין , לגעת בסוד , לגלות את האמת . נראה עתה אם יש מקום לאשר או לתקן את הדגם הזה בהקשר הסיפור ״הצדיק הנסתר״ . בסיפור זה ״גאון אחד״ בא להתארח בביתו של ר׳ מנחם דוד בבוטשאטש . הגאון נאלץ לעזוב את ביתו במין אקסצס של אלימות , נאלץ לחצות את גבולות העצמי , וזה מה שמאפשר לו להיות עד , שותף ואמצעי של התגלות הצדיק הנסתר...  אל הספר