״על מצוה אחת״

שעה שהסיפור על בעל טורי זהב מתאר את דרכי התגבשותה של רשת החכמה , הסיפור ״על מצוה אחת״ מספר על אחת מדרכי השכנוע ברשת הזאת . בסיפור הקודם תוארה דרך העברת הידע האישי , ואילו בסיפור הזה מדובר על דרך הפעלתו של הידע הזה , כשהוא כבר לובש צורה של פסק הלכה וביצועו . זה סיפור בשבחו של ר׳ ישראל , אבל ישנה גם מגמה אחרת , והיא זו שמופיעה בכותרת הסיפור : על מצווה אחת יכול האדם לזכות בעולם הבא . ובכן לסיפור שתי מגמות : הגיוגרפית ודידקטית . הכול נראה כאילו שני סיפורים כרוכים זה בזה ומובנים זה בתוך זה , ולא ברור מלכתחילה איזה מהם הוא העיקרי ואיזה הוא המשני . מכל מקום הם נועדו להעמיד במבחן את דרכי השכנוע המעשי של הפרקטיקה ההלכתית , ומבחינה זו הסיפור אינו רק מעשה רטורי מתוחכם , אלא , כמו סיפורים רבים של עגנון , הוא גם שיעור ברטוריקה . את השיעור הזה נבקש לחשוף ולנתח . ובכן שני ״מעשים רבים״ נכרכים יחדיו בסיפור זה . האחד הוא מעשהו של ר׳ ישראל , והאחר הוא מעשהו של מלווה בריבית שלא נשמע להוראתו של ר׳ ישראל . בין שתי הדמויות , בין שני הנרטיבים , קיים לכאורה יחס אנטגוניסטי של סכסוך שאינו סכסוך הלכתי , כי המחלוק...  אל הספר