״גזירת השטריימיל״, ״אוירה של ביטשאטש״

חייהם של החכמים , המלחמות סביב רבנות , המחלוקות , ״המריבות והקטטות״ ( – ( 203 כולם משרתים את רטוריקת הכנות שאינה אלא מיתופואסיס , כלומר כינון אישיות החכם המממשת באופן היסטורי את תכליתה הטרנסצנדנטלית שהיא החכמה . הסיפורים על החכמים שלא נולדו בבוטשאטש אלא עברו לגור בה ומצאו בה את עצמם – הם דוגמאות מובהקות לכך . בוטשאטש אינה רק מקום , היא מקום האפיפניה של החכמים והחכמה . הסיפורים ״אור תורה״ , ״גזירת השטריימיל״ , ״אוירה של ביטשאטש״ מתארים את הנס הזה . זהו נס של הפיכת הסכסוכים והמריבות ל״קורפוס״ של ידע אישי . למשל , הסיפור ״גזירת השטריימיל״ מתאר במהימנות היסטורית רבה כיצד הפך שטריימיל מ״מצנפת בזיון״ ל״מצנפת כבוד״ ( . ( 202 היפוך זה הוא כשלעצמו מעשה רטורי מתוחכם מוצלח מאוד , פתרון מדהים של סכסוך נרטיבי בין היהודים ובין השלטונות , המסתיים בניכוס מוחלט של סמל המעמד בידי היהודים , דהיינו בניצחונם . אולם סיפור זה היה נשאר פיסת ידע היסטוריוסופי מופשט אילולא הוסיף לו עגנון אנקדוטה פיקנטית ופרובוקטיבית , כדרכו , על ״מחלוקת קשה בין החסידים והמתנגדים״ ( שם ) . מחלוקת זו הולידה אירוע דימוי רטורי חזק ...  אל הספר