לאור הדברים לעיל , מהו המניע העיקרי של החיפוש ? מה מניע את הסופר לתאר את החיפושים התרבותיים המפותלים של הקהילה בפירוט שכזה ? מה מניע את פעלתנותו המילולית , את דברנותו המפורסמת כל כך ? שאלה זו עולה שוב ושוב בעיוננו , משום שהכתיבה העגנונית יוצרת רושם עז של פטישיזם תרבותי – התעסקות אובססיבית עם פרטים תרבותיים כדרך לממש אנרגיה ליבידינלית ולהפיק ממנה הנאה מרבית . הפטישיזם מתבטא בדחיסות השופעת של הכתיבה , בהסתעפויות הידועות של עגנון בתיאוריו ובעלילותיו , באי רצון להגיע לסוף ולסיים את הכתיבה . עגנון עצמו מגדיר את המניע שלו בנוסחה מוצקת שקבע לעצמו : ״מאהבה שאני אוהב את מנהגינו הקדושים שהם כתגין לתורה ולמצוות אפרט פרטי פרטים״ ( . ( 41 אהבה משמשת כאן הן כמניע והן , במובלע , כהצדקה של פירוט יתר . אהבה ל״תגין״ כשלעצמה היא בעייתית מעט , אבל אל לנו להיתפס יתר על המידה ברושם שהיא יוצרת : יש לזכור כי הנוסחה הזאת אינה אלא חלק מאסטרטגיה רטורית . איני רוצה לומר שעגנון מתעתע בנו , ושלאמיתו של דבר הוא לא אוהב מנהגים . אני רק אומר , שעגנון משתמש בנוסחה זו כדי ליצור רושם של כנות , של נוכחות אישית אותנטית , ו...
אל הספר