״הנברשת המלוטשת״ – "שתי המנורות של חנוכה"

עגנון אינו מתכוון לספר אגדה או משל , אבל , כמו באקראי , כמו בטעות , סיפור הנברשת יצא מתחת ידיו כאגדה או כאליגוריה . הנברשת , זו ששושנה במרכזה וכופלת את האור , ש״כל כלי מאור אחרים מקבלים אורה ממנה״ ( , ( 26 גם כשאינה דולקת , ואי אפשר להסיר עיניים ממנה , היא שבה עתה מחזקתו של צאצא ליהודים מומרים למקומה המקורי בבית הכנסת וחוזרת לתת אור ליהודים . אליגוריה סמלית מושלמת של השכינה השבה מהגלות . בסיפור הזה אין נסים , לכאורה , אבל הוא עדיין נראה פלאי , שכן הנס האמיתי הוא לא שבירת חוקי הטבע אלא מימוש התכלית . גילויה והשבתה של הנברשת הוא סיפור מימוש תכליתה של הנברשת , מיתוס השכינה . תיאור הנברשות שבבית הכנסת היה נשאר בגדר הסימבוליזם הטריוויאלי אילולי היה מגיע בסופו של דבר לנקודה מפתיעה אחת , שולית וטכנית לכאורה . ״למטה מכל קנה קערה לקלוט את הטיפות המטפטפות , שלא יבואו על בגדיהם של המתפללים . בדורות שעברו מדקדקים היו שלא יהנה אדם מן ההקדש ואפילו שלא כדרך הנאתו . מה הנאה יש בטיפת חלב או בטיפת שמן שמטפטפת על הבגד ? אלא יש שבגדו של אדם קרוע , בא שמן או חלב על הבגד מאחה הוא את הקרע ולא ניכר עליו כל כך...  אל הספר