״מראה העיר״

ההבחנה בין כאן לשם לא תקום ללא דמויות אנושיות שימלאו את המקומות האלה בנוכחותן המיתית , ועגנון פונה לאחד האמצעים הרטוריים האהובים עליו , כמו על סופרים רבים אחרים – פנייה לקורא : ״אתם לא הכרתם את עירנו , אני שהכרתי את עירנו אספר קמעה על עירנו״ ( . ( 13 לפיגורה הזאת , כאמור , פוטנציאל רב של כנות , דיאלוגיות , אינטימיות . היא ממשיכה גם את קו ההצטדקות של המספר : אני יכול לכתוב בכתב אמת , כי אני הכרתי את העיר , או אפילו כך : אני מדבר אתכם בכנות וזה ערובה לכך שאני מכיר את מה שאני מדבר עליו , ומכך – שאני דובר אמת וכל מה שמסופר כאן אמת . כך פועלת עלינו כנות . זאת ועוד : אנו לא הכרנו את העיר , ולכן חלה על המספר חובה לספר עליה . ומדוע ודאי לו כל כך שלא הכרנו אותה ? כי היא הרי לא קיימת . בין נימי פיגורה רטורית בנאלית נפערת תהום של טרגדיה – אישית , לאומית , היסטורית . אבל לא די בכך . במשפט הזה עגנון רוצה לומר עוד משהו : כדי ליצור את הסיפור אני זקוק לכם , הקוראים , השומעים , יתר על כן , אתם צריכים להיות ״שם״ , במקום שבו לא מכירים את העיר . רק מ״שם״ , מהמרחק הזה של גוף שני רבים , ״אתם״ , אפשר לספר על...  אל הספר